מאירי על בבא קמא ל״ז

1 היתומים אין צריכים פרוסבל דיינים הקבועים והחשובים שבכל דור ודור הם הם אביהם של יתומים והרי הם כאלו נמסרו שטרותיהם לידם ומכאן למדו הגאונים במי שחייב מעות לכיס של צדקה אינו משמט:

2 המשנה השניה והכונה לבאר בה ענין החלק השני ואמר על זה שור שהוא מועד למינו ואינו מועד לשאינו מינו מועד לאדם ואינו מועד לבהמה מועד לקטנים ואינו מועד לגדולים למין שהוא מועד משלם נזק שלם לשאינו מועד משלם חצי נזק אמרו לפני ר' יהודה הרי הוא מועד לשבתות ואינו מועד בחול אמר להם בשבתות משלם נזק שלם ובימות החול משלם חצי נזק מאימתי הוא תם משיחזור בו ימי שבתות שלשה אמר הר"ם אמנם מה שהיה מועד למין אחר אינו מועד לשאר המינין אלא הרי הוא בחזקת תם עד שיועד וכאלו אמר שור שהוא מועד למינו אינו מועד לשאינו מינו וכן ענין שאר ההלכה על הטעם הזה ודברי ר' יהודה נכוחים:

3 אמר המאירי שור שהוא מועד למינו ר"ל לשוורים ואינו מועד לשאינו מינו כגון שראינוהו עומד עם סוסים וגמלים ואינו נוגחם וכן שהוא מועד לאדם ואינו מועד לבהמה וכל שכן לבהמה ולא לאדם וכן שמועד לקטנים שבמינו ולא לגדולים בכל אלו למין שמועד לו מועד ולמין שאינו מועד לו אינו אלא תם ואינו משלם אלא חצי נזק אמרו לו לר' יהודה אם הוא מועד לשבתות ואינו מועד לחול כגון שראינוהו שעמד בימות החול עם בהמות ולא נגח מה דינו ואמר להם שהוא נעשה מועד לשבתות ולא לימות החול ופירשו גדולי הרבנים שמפני שהוא נח ממלאכתו הוא נוגח ובתלמוד המערב אמרו מכיון דאיחמי לון לבישין מנין נקיין הוא משני דעתיה למדנו שמועד לחול מיהא מועד לשבתות ואיני יודע מועד לשבתות מה דינו ליום טוב אלא שנראה מלשון תלמוד המערב הואיל ועסוקין במלאכת אוכל נפש שדינו לענין זה כחול ולטעם גדולי הרבנים נראה שדינם שוה ושור זה שהוא מועד לשבתות ולא לימות החול חזרתו משיחזור בו שלשה שבתות:

4 ולענין פסק יראה ממה שכתבנו שסתמו מועד ר"ל שמועד למינו ואם לא ידענו טיבו בשאינו מינו היאך הוא מסתמו מועד הוא וכן מאדם לבהמה ומקטנים לגדולים וכן פסקו רבים וכן יראה מלשון המשנה כמו שהתבאר בגמרא ומ"מ גדולי הפוסקים פסקו שסתמו אינו מועד ודעתם בזה לפסוק כמו שפירש בגמ' בלשון המשנה שור שהוא מועד למינו אינו מועד לשאינו מינו כלומר אף מן הסתם ומה שאמרו בראש המסכתא מועד לאדם מועד לבהמה אין הלכה כמו שכתבנו שם:

5 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

6 מועד לאדם ולבהמה וחזר בו מבהמה כגון שראינוהו עומד סמוך לבהמות כשיעור הידוע ולא נגח הרי זו חזרה לענין בהמה מ"מ ואע"פ שאינה חזרה באדם:

7 לדעת זה שפסקנו שמועד למינו אינו מועד לשאינו מינו נגח שלשה מינין כגון שור וחמור וגמל נעשה מועד לכל:

8 ראה שור ונגחו שור ולא נגח שור נגח שור לא נגח שור נגח שור לא נגח נעשה מועד לסירוגין ולשוורים ראה שור ונגח חמור ולא נגח סוס ונגח גמל ולא נגח פרד ונגח ערוד ולא נגח נעשה מועד לסירוגין לכל וסרוגין אלו כלם בימים שאין דין העדה אלא בימים כמו שהתבאר:

9 נגח שלשה שוורים בשלשה ימים וברביעי נגח חמור ובחמישי נגח גמל הרי זה ספק אם שור שלישי אנו דנין אחר חמור וגמל ויהא מועד לכל או אם דנין אותו אחר השוורים ולא יהא עדין מועד לכל וכן בנגח תחלה בשני ימים חמור וגמל ואחרי כן בשלשה ימים שור שור ושור וכן שלשה שבתות זו אחר זו ואחריהן יום ראשון ויום שני או שנגח יום חמישי ויום ששי ויום שבת ואחריהם שתי שבתות הרי זו ספק אם מועד לכל אם לשבתות וכל שהוא ספק דנין בחצי נזק ואם תפש נזק שלם אין מוציאין מידו:

10 שמע קול שופר ונגח קול שופר ונגח קול שופר ונגח נעשה מועד לשופרות:

11 נגח יום חמשה עשר בחדש זה ויום ששה עשר בחדש זה ויום שבעה עשר בחדש זה אינו מועד לדלוג עדיין עד שישלש בדלוג ר"ל שיעשה נגיחה רביעית בדלוג והוא שיגח בשמנה עשר לחדש רביעי שהראשון אינו בכלל דלוג:

12 לענין נדה אינו כן אלא כל שקבעה לה וסת שלשה פעמים בדלוג כגון שראתה יום חמשה עשר בחדש ויום ששה עשר בחדש ויום שבעה עשר בחדש זה קבעה לה וסת בדלוג ודיה שעתה לשמנה עשר שבחדש רביעי ויש חולקין בזו כמו שיתבאר במקומו ויש מפרשים בדלוג זה שראתה שלשה פעמים בשלשה חדשים חמשה עשר וששה עשר ושבעה עשר ר"ל חמשה עשר וששה עשר ושבעה עשר של תשרי ומרחשון וכסלו וחמשה עשר וששה עשר ושבעה עשר של חדש טבת ושבט ואדר וחמשה עשר וששה עשר ושבעה עשר של ניסן אייר סיון שבדרך זה קבעה וסתה לדלוג זה כמו שיתבאר במקומו:

13 המשנה השלישית והכונה בה לבאר ענין החלק השלישי ואמר על זה שור של הדיוט שנגח לשור של הקדש ושל הקדש שנגח לשור של הקדש ושל הקדש שנגח לשור של הדיוט פטור שנאמר שור רעהו ולא שור של הקדש שור של ישראל שנגח שור של נכרי פטור ושל נכרי שנגח שור של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם אמר הר"ם כשאירע דין לישראל עם עכו"ם ענין הדין ביניהם כך הוא אם יש לנו בדיניהם זכות נדין להם כדיניהם ונאמר להם כך דינכם ואם טוב לנו בדיננו נדין להם כפי דיננו ונאמר להם כך דיננו ואל תתמה על דבר זה אל יקשה בעיניך כמו שלא יקשה בעיניך שחיטת הבהמות ואע"פ שלא חטאו לפי שמי שלא בו המדות האנושיות אינו בכלל האדם על האמת אבל תכלית מציאותו לצורך האדם והמאמר בזה הענין היה צריך חבור בפני עצמו:

14 אמר המאירי שור של ישראל שנגח שור של הקדש או של הקדש שנגח של ישראל פטור רעהו נאמר ולא של הקדש ושמא תאמר ומה הוצרך לרעהו והרי הנהנה מעל כתבו גדולי פרובינצא בחבוריהם שלא נאמר כן אלא בנהנה שלא לצורך אבל כל חובות שההקדשות חייבים לפרוע אף מתרומת הלשכה וכל שכן מבדק הבית המקבלו ונהנה ממנו אינו מועל והרי שוכרים היו מכאן אומני בית אבטינס ודברים הרבה והוא הדין לפרוע נזקין ודבר זה בין למיתה בין לנזקין בין קדשי מזבח בין קדשי בדק הבית הא אם נפדו אע"פ שאין המתה שלו שהרי לקבורה אזלא כמו שהתבאר חייב שהרי הוא בכלל רעהו ואע"פ שבשור פסולי המוקדשין שנפל לבור אנו פוטרין ממה שדרשו והמת יהיה לו מי שהמתה שלו וכו' מפני שפסוק והמת יהיה לו האמור בבור מיותר הוא ואינו צריך לבעלים מיטפלין בנבלה שכבר למדנוה מאותו האמור בשור ואין למדין שור מבור לפסולי המוקדשין שנפדו שהרי מצינו קולא אחרת בבור והוא פטור אדם וכלים:

15 שור של ישראל שנגח שור של נכרי פטור מדין רעהו ושל נכרי שנגח של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם מתוך שאין חסים על ממון זולתם קונסין אותם שלא ירגילו עצמם להזיק ולפי מה שנאמר בגמרא דוקא בעממים שאינם גדורים בדרכי דתות ונימוסים כמו שאמר עליהם בגמרא ראה שבע מצות שקבלו עליהם בני נח שלא קיימום עמד והתיר ממונם כל שעה שהדין מחייבם בכך הא כל ששבע מצות בידם דינם אצלנו כדיננו אצלם ואין נושאין פנים בדין לעצמנו ומעתה אין צריך לומר שכן באומות הגדורות בדרכי דתות ונימוסים:

16 זהו ביאור המשנה ועל הצד שבארנוה הלכה היא ודברים ונכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: